היי, 

אני מברכת אותך על החלטתך האמיצה לנבור ולהכיר את עצמך קצת אחרת.
אם הגעת לכאן, יש בך רצון לשינוי, שינוי שעשוי להיות בכל תחום או בכל מערכת יחסים, ובעיקר אל מול הנכס היקר ביותר שלך – ההיכרות עם העצמי. 

הסיפור העצמי כמחסום להתפתחות.

מאחורי כל אדם ישנו סיפור שהוא רב המכר של חייו. כשהסיפור הופך לתירוץ אנחנו הופכים לקורבנות של נסיבות חיים קשות ומוצדקות ככול שיהיו. כיצד הסיפורים שלנו הפכו להיות הסיבה שמצדיקה את ההתנהגויות שלנו, את המציאות שלנו ובעיקר מול עצמנו? רובנו משקיעים את מירב תשומת הלב, הזמן והאנרגיות בניסיונות ליצור שינויים חיצוניים כאשר השליטה היחידה שלנו היא על עצמנו בלבד! כדי שנדע לשלוט על עצמנו וליצור שינויים פנימיים שישפיעו על החוץ עלינו להכיר את העצמי שלנו ובכך לשקם את מערכת היחסים העיקרית והחשובה מכול. 

כיצד נתעקש על מה שנכון לנו אם אנחנו לא יודעים מה נכון לנו?

הקול הפנימי הוא זה שייסע לנו להבין מה נכון לנו. הקול הפנימי הוא הצליל הראשון שנשמע במוחנו עוד לפני שראשנו מתנפל על הפסנתר. הקול הפנימי הוא קולו של הלב, אך כיצד ניתן לזהות אותו? יש אנשים רבים שמתבלבלים בין קולו של הראש לקולו של הלב והולכים שבי אחרי רעשי הרקע באופן לא מודע, בדרך זו הם מזינים את הפחדים והחסכים ומתקשים להודות בהם בפני עצמם בקול. ייתכן שהם ניסו לשנות את מציאות חייהם מספר פעמים, אבל עדיין הם נתקלים במין מעגל אינסופי שחוזר על עצמו. גם אני הייתי שם ובשנים האחרונות הבנתי שאפשר אחרת !

המסע מתחיל מבפנים. 

במשך חיי הבנתי (עד היום אני לעיתים רחוקות חוטאת לזה) שאני משקיעה את האנרגיות שלי בניסיונות לשנות את המציאות מהכיוון הלא נכון מתוך תקווה שאולי יום אחד מישהו או משהו ישתנה. המשבר שחוויתי בגיל 40 הביא לחישוב מסלול מחדש אל נתיב שפונה ישירות אל עצמי. אם לא הצלחתי לשנות מבחוץ אולי אנסה לשנות מבפנים. בנקודה זו  נדהמתי לגלות עד כמה התרחקתי מעצמי במרוצת השנים, ומבלי ששמתי לב נוצר פער ביני לבין עצמי ויצאתי למסע בזמן לחיפוש העצמי שלי.

הפער בין ה"עצמי" לבין "האני" מביא לשיברון לב, לאכזבה, לטראומות, לפוסט-טראומות, לחבלות נפשיות, לתחושת קורבנות של נסיבות החיים ולחוסר מודעות. נשים וגברים שעברו טראומות מיניות יסבלו מניתוק של האני, העצמי והגוף, ותסמינים שקשורים בקשיים בוויסות רגשי, שמייצרים קשיים משמעותיים בחיי היום יום.

במה קשה לנו להודות?

רובנו נתקשה להודות, שאנחנו הסוהרים של עצמנו, שהזוגיות שלנו היא תוצר של החלטות שאנחנו מבצעים, שחוסר השביעות בהורות שלנו נובע מהתנהגויות שאנחנו משחזרים, שקשיים בעבודה נובעים ממי שאנחנו בינינו לבין עצמנו. לכן הצעד הראשון בדרך להיחלצות מהכלא העצמי היא בהכרת האחריות למצב, לא ממקום של אשמה, אלא ממקום של עשייה. כשאנחנו בוחרים, מחליטים, מעשיים ופעילים, אנחנו חזקים יותר, אנחנו בוודאי לא קורבנות של נסיבות החיים. 

ההחלטה הראשונה שעלינו להחליט היא להיות שלמים עם הבחירות שלנו, רק כך נצמצם את תחושת הכלא הפנימי, שחונק אותנו. התהליך מתחיל בהתבוננות בעבר, בעבודה עם הילדה או הילד הקטן שהיינו, בבשלות פנימית ובנכונות. ייתכן שרק בעשור החמישי או השישי לחייכם תבינו לראשונה מהי חירות – אבל גם אם החירות הזאת תובן רגע אחד לפני מותם, תרגישו שהצלחתם לחיות את החיים הללו במלואם. חירות היא לא חופש מוחלט, אלא האפשרות להיות מי שאנחנו, להתעלות מעל דפוסי ההתנהגות והאפיונים המקובעים באופיינו, לשנות את מציאות חיינו בכל רגע נתון, גם אם אלו צעדים קטנים. חירות הוא החופש לשנות.

"לעולם לא מאוחר מידי להיות מה שיכולתי להיות" ג'ורג' אליוט

זכרו – משמעות היא לא עניין שתלוי בדבר, משמעות היא הבסיס, היא נקודת המוצא, כולנו משמעותיים מעצם היותנו כאן, ויש בכוחנו להחליט אם אנחנו מביאים את המשמעות הזאת לידי ביטוי. הצעד הבא שלך במסע הוא השאלון להכרת העצמי, שאלון זה מחכה לך כאן באתר.