יחסים סביבה
מערכות היחסים בחיינו: מערכת היחסים עם הסביבה ומשבר גיל ה-40.
סביבה היא מערכת היחסים השנייה שאנחנו נחשפים אליה בחיים, והיא טומנת בחובה מספר התמודדויות, שיצרבו בתוכנו את חרדת הנטישה ברמה כזו או אחרת. ההתמודדויות הללו באות לידי ביטוי במעברים: מהבית אל הגן ומשם אל מסגרת הלימודים, הצבא אולי גם מעבר אל סביבת מגורים אחרת, סביבת עבודה וכן הלאה. הצורך בהשתייכות קיים בתוכנו עוד מימי הינקות. אם לא נמצא את הדרך להרגיש שייכים ולפתח קשרים בין אישיים משמעותיים (משפחה, סביבה, זוגיות, הורות, עצמי) נחוש בדידות.
הסביבה והתגובה שלנו
ההתפתחות ההתנהגותית במערכת היחסים שלנו עם הסביבה תבוא לידי ביטוי בדפוסי התנהגות חוזרים ונשנים שלמדנו והטמענו במסגרת מערכת היחסים במשפחה, לרוב בלי כוונה ובאופן לא מודע. התנהגויות אלו אף מתעצמות בחיינו הבוגרים ומשפיעות על מערכות היחסים בחיינו.
האם אפשר להתחבר עם אנשים חדשים בגיל 40?
העשור החמישי והשישי לחיינו (גילאי 50-40) משמעותיים מאוד עבורנו. בגילים אלו אנחנו נוטים להשוות את השלב הנוכחי בחיינו לשלבים שקדמו לו, ורבים מאיתנו רוצים ליצור שינוי, אך כדי ליצור שינוי בשלב זה, יש צורך להכיר את הנסיבות האישיות, ומהן להחליט החלטות יעילות. רק כך אפשר יהיה לנצח את הבדידות, אך מעבר לגיל, ישנה איכות נוספת שתמיד מנצחת בידידות – האותנטיות – לכן, כדאי להיות ולראות את "העצמי" כפי שהוא ולדעת שהפיכת מכר לחבר הוא עניין המצריך זמן, לעיתים 200 שעות ויותר של זמן משותף כדי להפוך אותו לחבר קרוב, נשמע מאתגר בעולם המודרני? בהחלט, אבל התמורה שווה את ההשקעה.
שינוי בתחום המקצועי בגיל ה-40
שינוי מקצועי הוא אחד מהנושאים המדוברים ביותר בהרצאותיי לאוכלוסיית בני ה-40 ומעלה. בעבר גיל 40 היה מזוהה עם משבר אמצע החיים, לאחר מסע החיפוש העצמי וההתבססות האישית במישורים השונים, אך כעת כאשר המרדף אחר משפחה וקריירה הסתיים, נוצר מרווח למציאת העצמי. לא פעם אני שומעת את המשפט: "הלוואי והיה בי את האומץ להיות מי שאני רוצה להיות ולהתנהג בדרך הנאמנה לעצמי, ולא על פי ציפיות של אחרים ממני", המשפט הזה לא נאמר בעשור החמישי לחיים אלא על ידי בני הגיל השלישי, לא פעם למשפט התווספה הכאה על חטא ואחריה הגיעו גם הצער על חוסר הבעת רגשות, על עבודה קשה מידיי ועל היעדר קשר טוב יותר עם חברים.
"הלוואי והייתי נותן לעצמי את האפשרות להיות מאושר יותר".
הם היו אומרים ברוב קולות כשהם יודעים שהם תכף נפרדים. ככל שאנחנו מתבגרים, קשה לנו יותר לבטוח ולהשקיע רגשית באנשים חדשים, אך בבגרותנו אנחנו מפתחים מודעות עצמית גבוהה יותר ועמה גם וחששות חברתיות, כמו כן אנחנו כבר למודי ניסיון מהדחיות שחווינו לאורך השנים וקשה לנו לתת אמון באנשים חדשים, אך האמון חשוב ומשמעותי להתפתחות האישית, והוא הפתח להגדלת המעגל החברתי שלנו. לא פעם כשפתחנו את הלב איבדנו את החברים בקצב מהיר יותר ממה שנדרש לנו כדי לחבר אותם לחיינו, קשה יותר להיות חבר כאדם מבוגר מאשר כילד, אבל המציאות מלמדת, שלא טוב היות האדם לבדו, וחשוב להשקיע בקשר.
מתגברים אל חיים חברתיים.
לי ולכם נותרו עוד מספר שנים לחיות, וזה הזמן להבין שחיים אותנטיים מוסיפים ערך חיובי, שבו לא תזדקקו עוד לאישורי הסביבה, ואכן, מה יכול להיות רע בלהתנהג באופן שמתאים לרצונות, לצרכים, לאמונות ולערכים שלכם? לטפח מעגל חברים שממלא אתכם באנרגיה, לאהוב את תחום העיסוק ואת העבודה? לחיות מתוך כמיהה לחיים? כמו בשירת ימי הביניים כדי להגיע אל השושנה צריך להיעקץ מהחוחים, ולכן אין מנוס מלקבל את הפגיעות בדרך כדי לקדם מטרות אלו.
כיצד תדעו שאתם בדרך הנכונה?
אספתי עבורכם מספר שאלות מנחות, שתוכלו להרהר בהן, אני ממליצה לכתוב את התשובות על דף בכתב ידכם, היו כנים עם עצמכם, זהו הצעד הראשון בדרך לחיים המלאים בחופש פנימי.
- האם אתם נהנים להתעורר ליום חדש?
- האם אתם מעריכים כי יש מטרות נוספות שטרם השגתם ושיאים נוספים שטרם הגעתם אליהם?
- האם אתם מרגישים שחייתם עד כה חיים שרציתם בהם, שהגשמתם חלומות, שתחושת ההחמצה מתגמדת אל מול התוצאה?
- האם גם לאחר שסיימתם את הפרק המתיש במרוץ החיים אתם מוצאים תחומי עניין נוספים שממלאים אתכם?
- האם אתם נעים בעולם בתחושה של עשייה ומשמעות?
כתבו לי ושתפו אותי בתחושותיכם, אסנת.
אם הגעת לכאן הגיע הזמן שלך להכיר את עצמך בתוך מערכת היחסים הסביבתית שלך מזווית קצת אחרת. אני ממליצה לך לפנות לעצמך זמן ומרחב המאפשר תחושת נינוחות לצורך התבוננות פנימית.
הבדידות של העשור החמישי ומעלה
בתוך היחסים המורכבים שיש לנו עם הסביבה, לא הרבה יעזו לדבר על הקושי ליצור חברויות חדשות בסביבות גילאי ה-40, 50. יש עומס רב – ורוב האנרגיה ותשומת הלב שלנו מופנות לבית, למשפחה, לזוגיות, לקריירה, להורים המזדקנים ולחברויות נשאר רק מעט זמן. ואז, ברגעי משבר או שמחה, הבדידות מתגלה, וכך גם הבושה על כך שאין אף חבר או חברה טובה לשתף אותם בכל העולה על ליבנו ואנחנו לבד.
הבדידות בעבודה.
שוק העבודה עצמו עובר תהפוכות, וכך גם אנחנו, ויחד איתנו הצרכים והמאוויים שלנו. בגיל 40 יש לנו כבר מה להפסיד ויש לנו גם הרבה מחויבויות. רוב האנשים לא יכולים לעזוב את הכול ולצאת למסע לחיפוש עצמי, כפי שעשו בגיל 20, אך בגיל 40 השאלה: "מה אני רוצה"? מתחדדת ונהיית מורכבת יותר.
לצורך כך הכנתי לך שאלון אישי, מומלץ להשיב עליו מתוך מודעות ועם היעדר שיפוט עצמי ככל הניתן. כל התשובות נכונות.
